עבודה עם פגיעות כמקור מעצים להשראה.

 

 

מה שלפעמים אנו לוקחים כמובן מאליו וכנתון עבור מחול עכשווי ותיאטרון פיזי – אנשים הנעים יחד, נוגעים ומתחברים במרחבים, יוצרים פסלי גוף, רישומים של הסביבה בגפיים וגו, חולקים מרכזי כובד – יכול לקבל משמעות מותאמת אישית חדשה כאשר הביוגרפיות שלנו נכתבות על ידי הגוף שלנו. יש להתגבר על שורה של מכשולים כדי להתקדם לריקוד הכולל אנשים הנעים בסמיכות זה לזה, ריקוד הכרוך במגע תוך-אישי, או לקחת את זה אפילו רחוק יותר עם עבודה עם בן/בת הזוג הגלומה בקונטקט אימפרוביזציה.

שאלה מתמשכת היא: כיצד יכולים אנשים ״מעוכבים״ לגלות וליהנות בבטחה מהימצאות במקום משוחרר מכוחות הכבידה, המקבילה לטיסה חופשית, ובכך לגלות תחושת איזון רגשית ופיזית מעצימה?

כיצד ניתן להשתמש בקונטקט אימפרוביזציה כדי לספר סיפורים אישיים, וכיצד נוכל להתכוונן לפגיעות שלנו ולהחדיר את האנושיות שלנו בריקוד שלנו? אנו שוזרים פנימה והחוצה לפרקים בחיינו, אנו חוקרים זרימת מגע טהורה ומופשטת במישורים פיזיים, פסיכולוגיים ורגשיים. האם נוכל לפתח סיפור שלם, שיחה, שמתחילה פשוט בלהושיט יד ללחוץ את ידו של זר, לחפש את הקשר של הריקוד שלנו למפגשים האישיים המרתקים שלנו